גמרא
פירוש
נֶאֱמָן לִנְדָרִים וְלַחֲרָמִים וּלְהֶקְדֵּשׁוֹת וְלַעֲרָכִים אֲבָל לֹא לְמַכּוֹת וְלָעוֹנָשִׁין.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
{רי״ף קידושין כז:}
{שמעתא דנאמנות הבעל לענין זיקה}
ה״ג, כדאיתא בכל הספרים הקדמונים: בשעת קדושין אמר, יש לי בנים, בשעת מיתה אמר, אין לי בנים, בשעת קדושין אמר, אין לי אחים, בשעת מיתה אמר, יש לי אחים וכו׳ – והכי הוא אורחא דמילתא, שאדם עשוי להקל על אשתו בשעת קדושין כדי שתרצה בקדושיו.
מתני׳, דלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני, ומש״ה נאמן להתיר, לומר, יש לי בנים. ואף על פי שנתגלו אחים לו לאחר מכאן, הועילה לו עדותו על הבנים להתירה. ואינו נאמן לאסור, אפילו חזר בו בשעת מיתה. דמעיקרא בחזקת היתר קיימא ועד אחד נאמן להתיר, חזקה - אין אדם חוטא ולא לו, ואינו נאמן לאסור - לאו כל כמיניה דאסר לה אכ״ע לאפוקה מחזקתה.
ברייתא, דמוחזק לן באחי ולא בבני, דקיימא בחזקת איסור. ואפילו את״ל דעד אחד ביבמה לא מהימן להתירה לעלמא היכא דקיימא בחזקת איסור (בבלי יבמות צ״ג:), בעלה מהימן. דאמרינן: מה לי לשקר - אי בעי פטר לה בגיטא. והיכא דלא קא הדר ביה מדבוריה לעולם, נאמן להתיר.
ואם חזר בו בשעה מיתה, פליגי רבי ור׳ נתן. רבי סבר, מה לי לשקר כעדים דמי, והא נפקא לה מחזקת איסור וקיימא בחזקת היתר, והרי היא כאילו כל ימיה עמדה בחזקת היתר ולאו כל כמיניה דאסר לה. ור׳ נתן סבר, מה לי לשקר כחזקה דמי, ולא אתיא חזקה ועקרה חזקה. כלומר, לא עקר לה לשוייה כמי שאינה, אלא מתלא תליא וקיימא. דאי הדר ביה בשעת מיתה, נעורה חזקה ראשונה של איסור והדרא למילתא קמייתא. הלכך, כה״ג נאמן אף לאסור. כך נראה לי.
ומהלכות הרי״ף ז״ל נראה שהלכה כרבי, ואינו נאמן לעולם לאסור, דקיימא לן הלכה כרבי מחבירו. ולפיכך לא הזכירה זו הברייתא 1מחלוקת רבי ור׳ נתן.מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
{שמעתא דנאמנות הבעל לענין זיקה}
ה״ג, כדאיתא בכל הספרים הקדמונים: בשעת קדושין אמר, יש לי בנים, בשעת מיתה אמר, אין לי בנים, בשעת קדושין אמר, אין לי אחים, בשעת מיתה אמר, יש לי אחים וכו׳ – והכי הוא אורחא דמילתא, שאדם עשוי להקל על אשתו בשעת קדושין כדי שתרצה בקדושיו.
מתני׳, דלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני, ומש״ה נאמן להתיר, לומר, יש לי בנים. ואף על פי שנתגלו אחים לו לאחר מכאן, הועילה לו עדותו על הבנים להתירה. ואינו נאמן לאסור, אפילו חזר בו בשעת מיתה. דמעיקרא בחזקת היתר קיימא ועד אחד נאמן להתיר, חזקה - אין אדם חוטא ולא לו, ואינו נאמן לאסור - לאו כל כמיניה דאסר לה אכ״ע לאפוקה מחזקתה.
ברייתא, דמוחזק לן באחי ולא בבני, דקיימא בחזקת איסור. ואפילו את״ל דעד אחד ביבמה לא מהימן להתירה לעלמא היכא דקיימא בחזקת איסור (בבלי יבמות צ״ג:), בעלה מהימן. דאמרינן: מה לי לשקר - אי בעי פטר לה בגיטא. והיכא דלא קא הדר ביה מדבוריה לעולם, נאמן להתיר.
ואם חזר בו בשעה מיתה, פליגי רבי ור׳ נתן. רבי סבר, מה לי לשקר כעדים דמי, והא נפקא לה מחזקת איסור וקיימא בחזקת היתר, והרי היא כאילו כל ימיה עמדה בחזקת היתר ולאו כל כמיניה דאסר לה. ור׳ נתן סבר, מה לי לשקר כחזקה דמי, ולא אתיא חזקה ועקרה חזקה. כלומר, לא עקר לה לשוייה כמי שאינה, אלא מתלא תליא וקיימא. דאי הדר ביה בשעת מיתה, נעורה חזקה ראשונה של איסור והדרא למילתא קמייתא. הלכך, כה״ג נאמן אף לאסור. כך נראה לי.
ומהלכות הרי״ף ז״ל נראה שהלכה כרבי, ואינו נאמן לעולם לאסור, דקיימא לן הלכה כרבי מחבירו. ולפיכך לא הזכירה זו הברייתא 1מחלוקת רבי ור׳ נתן.מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
1 הב״ח הגיה: דמחלוקת
הערות
Gemara
Peirush